גרפיטי בווינה: בין מחאה, זהות ותרבות רחוב
כאשר מדברים על אמנות רחוב בווינה, רוב תשומת הלב מופנית בדרך כלל אל ציורי הקיר הגדולים של פסטיבל Calle Libre. הם צבעוניים, מרשימים וקלים לאיתור. אבל מי שמקדיש מעט זמן להסתובב ברחובות מגלה במהרה שציורי הקיר הם רק חלק מהסיפור. מתחת לפני השטח מתקיימת בווינה תרבות גרפיטי עשירה, פעילה ודינמית הרבה יותר, והיא זו שמעניקה לסצנה המקומית את תחושת החיים המתמדת.
בניגוד לציורי קיר, שנשארים לעיתים במשך שנים, גרפיטי חי בקצב אחר לחלוטין. הוא מופיע בלילה, נעלם בתוך ימים, מוחלף על ידי כותב אחר וחוזר שוב ושוב לאותם מקומות. מי שמבקר בווינה בהפרש של כמה חודשים עשוי לגלות שהקירות השתנו לחלוטין. דווקא הארעיות הזאת היא אחד המאפיינים הבולטים של תרבות הגרפיטי בעיר.
לרשותכם גם מפת הגרפיטי ואמנות הרחוב של וינה
- להיחשף ליותר מ 400 יצירות גרפיטי ואמנות רחוב בשכונות השונות של העיר
- לראות את היצירות גם במפה וגם ברשימה
- לגלות את השכונות השוות בעיר ולדעת היכן היצירות מסתתרות בכל שכונה
- להוסיף את אמנות הרחוב אל המסלול שתכננתן,ם מראש
- להשתמש במפת אמנות הרחוב (Googel Map) כמפת הניווט לכל האטרקציות האחרות בעיר
גרפיטי ואמנות רחוב הם מציאות משתנה ודינמית – אין בהופעת יצירה על המפה, כדי להוכיח שהיצירה עדיין קיימת במציאות ולא שובשה/הוסרה/נמחקה. המפות מתעדכנות מדי כמה שנים ומכילות כ50% מהיצירות באותן שכונות – כך שתמיד נשאר לכם עוד מה לגלות…
הרבה לפני ציורי הקיר
עוד לפני שפסטיבלי אמנות הרחוב הפכו את וינה ליעד מוכר בקרב חובבי הז'אנר, התקיימה כאן קהילת גרפיטי פעילה. כמו בערים רבות באירופה, גם כאן הכול התחיל בכתובות פשוטות, חתימות וציורי אותיות שנוצרו בעיקר לאורך מסילות הרכבת, גשרים, קירות בטון ומבנים תעשייתיים.
עם השנים התפתחה סצנה מגובשת של כותבים, שכל אחד מהם פיתח סגנון אישי ושפה גרפית משלו. חלקם נשארו אנונימיים לחלוטין, אחרים הפכו לדמויות מוכרות בקהילה המקומית, אך רובם ממשיכים לראות בגרפיטי ביטוי אישי הרבה יותר מאשר יצירת אמנות המיועדת לקהל הרחב. הגישה הזאת עדיין מורגשת היטב ברחבי העיר.
תעלת Donaukanal היא הלב של הסצנה
אם ציורי הקיר של Calle Libre הפכו לסמל של אמנות הרחוב בווינה, הרי שתעלת הדנובה היא הבית של תרבות הגרפיטי המקומית.
לאורך קילומטרים של קירות בטון אפשר למצוא כמעט כל סגנון אפשרי. חתימות מהירות שנכתבו בתוך שניות, Throw Ups צבעוניים, Pieces מורכבים, דמויות מאוירות, טיפוגרפיה ניסיונית ועבודות שמכסות קירות שלמים.
מה שמייחד את המקום הוא התחושה שאין בו היררכיה ברורה. יצירה גדולה ומושקעת יכולה להופיע לצד חתימה קטנה שנכתבה כמה שעות קודם לכן. אף אחד אינו מחכה שהקיר יישאר נקי, ואף אחד אינו מצפה שהעבודה תישמר לנצח. הקיר עצמו הוא חלק מהתהליך.
לא הכול מיועד לצילום
אחד ההבדלים הבולטים בין ציור קיר לגרפיטי הוא קהל היעד. ציורי קיר נועדו בדרך כלל להיראות. הם גדולים, בולטים ולעיתים גם ממומנים על ידי העירייה או גופים ציבוריים. גרפיטי, לעומת זאת, אינו מחפש תמיד את תשומת הלב של התייר. במקרים רבים הוא נוצר בעיקר עבור כותבים אחרים.
חתימה במקום שקשה להגיע אליו, אותיות מורכבות במיוחד או עבודה שנמצאת ליד מסילת רכבת מספרות סיפור שמובן בעיקר למי שחי את התרבות הזאת. מי שאינו מכיר את השפה עשוי לראות רק צבע על קיר, בעוד שבתוך הקהילה יש משמעות למיקום, לסגנון, לטכניקה ואפילו לסדר שבו הופיעו השכבות. זו אחת הסיבות לכך שגרפיטי יכול להיראות לעיתים אקראי, בעוד שלמעשה הוא פועל לפי מערכת כללים פנימית מורכבת מאוד.
חוקי ולא חוקי
אחת השאלות שעולות כמעט בכל עיר היא עד כמה הרשויות סובלניות כלפי גרפיטי. בווינה התמונה מורכבת. ציור על רכוש פרטי או ציבורי ללא אישור הוא עבירה על החוק, והרשויות פועלות להסרת גרפיטי במקומות רבים בעיר, במיוחד במרכז ההיסטורי ובמבנים בעלי חשיבות אדריכלית.
עם זאת, יש אזורים שבהם קיימת סובלנות גדולה יותר, בעיקר לאורך תשתיות התחבורה ובמקומות שבהם הגרפיטי הפך במשך השנים לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני. בנוסף קיימים קירות חוקיים ופרויקטים קהילתיים שמאפשרים לאמנים ליצור באופן מוסדר. השילוב הזה יוצר איזון מעניין. מצד אחד העיר שומרת בקפדנות על המרכז ההיסטורי שלה, ומצד שני היא מאפשרת למרחבים מסוימים להמשיך ולהתפתח באופן טבעי.
לגישה הזאת יש השפעה כפולה. מצד אחד היא מפזרת את אמנות הרחוב ברחבי העיר ומעודדת מבקרים להכיר שכונות פחות מתויירות. מצד שני היא יוצרת תחושת שייכות אצל התושבים, שרואים כיצד המבנים שבהם הם חיים הופכים לנקודות ציון תרבותיות.
שכבות של זמן
אחד הדברים שהרשימו אותי ביותר בווינה היה דווקא לא ציור מסוים, אלא השכבות. על קיר אחד אפשר לראות חתימה בת עשר שנים, מעליה ציור שנוצר לפני שנתיים, ומעליו עבודה חדשה שנוספה רק השבוע. כל שכבה משאירה זיכרון קצר לפני שהיא מפנה את מקומה לבאה אחריה. במובן הזה, הגרפיטי הוא אולי צורת האמנות הכנה ביותר. הוא אינו מנסה להיות נצחי. הוא מקבל מראש את העובדה שהוא ייעלם. דווקא הידיעה הזאת מעניקה לכל עבודה ערך מיוחד. כל צילום הופך לתיעוד של רגע שלא יחזור.
בין מחאה לביטוי אישי
לא כל גרפיטי נושא מסר פוליטי, אך כמעט תמיד הוא מבטא עמדה כלשהי. לעיתים זו ביקורת חברתית, לעיתים תגובה לאירועים אקטואליים, ולעיתים פשוט הצהרה על קיומו של הכותב.
בוינה אפשר למצוא את כל המנעד הזה. לצד עבודות מחאה מופיעות גם יצירות שכל מטרתן היא לבחון צבע, קומפוזיציה ואותיות. יש קירות עמוסים במסרים חברתיים, ולצדם אחרים שנראים כמו מחברת סקיצות פתוחה של אמן. המגוון הזה הוא אחת הסיבות לכך שהגרפיטי בעיר מרגיש חי כל כך.
יותר ממה שנראה לעין
מי שאינו מתעניין בגרפיטי עלול לראות בו רעש חזותי. אבל ככל שמקדישים זמן להסתכל, מתחילים לזהות דפוסים. שמות שחוזרים שוב ושוב, סגנונות שמתפתחים, צבעים שמאפיינים כותבים מסוימים ומקומות שנחשבים לבעלי מעמד מיוחד בתוך הקהילה. גם אם אינכם מכירים את כללי המשחק, עצם ההתבוננות הזאת משנה את הדרך שבה מסתכלים על העיר. הקירות מפסיקים להיות רק רקע והופכים לחלק מסיפור רחב יותר.
הסיפור שלא נגמר
אם ציורי הקיר של וינה מספרים את סיפורה של העיר באמצעות יצירות גדולות ומתוכננות, הרי שהגרפיטי מספר את אותו הסיפור בזמן אמת. הוא מגיב מהר יותר, משתנה מהר יותר ולעיתים גם נעלם מהר יותר. אולי זו הסיבה שבסיום הביקור הרגשתי שהגרפיטי הוא זה שמחזיק את הסצנה המקומית בתנועה. ציורי הקיר מעניקים לעיר את פניה המוכרות, אבל הגרפיטי מעניק לה את הדופק.
מי שמבקש להבין באמת את אמנות הרחוב בווינה לא יכול להסתפק בציורי הקיר בלבד. כדאי להקדיש זמן גם לכתובות, לאותיות ולשכבות הצבע שמופיעות על קירות הבטון של התעלה, מתחת למסילות הרכבת ובפינות שרוב המטיילים חולפים על פניהן. דווקא שם, הרחק מהאטרקציות המרכזיות, אפשר לפגוש את התרבות העירונית בצורתה הגולמית והאותנטית ביותר.
בין האמנים שיצירותיהם מופיעות בסדרת הפוסטים על אמנות רחוב וגרפיטי בוינה:
AERO, Aktion451, ACAD, ANTZ, BIRDMAN, BIRNE CREW, Boicut, CHINK, CINS, CORD, Creep65, Darja Šatalová, DSA Seven, EDDY, EXFUERZA, FILL MC, Frau Isa, GABINO, Gera 1, GLOD, GOGIRL, Graffiti Kitty, Guillem Font, Hession & Sun, Interesni Kazki, Invader, Jana & JS, Jakob Skirl, KAM2, Kathe Burkhart, Katie Merz, Kollektiv Kaorle, Ledania, Mael Dito, Marlene Hausegger, MESO, MRA, MROK, NENO, Ninet, Nychos, OBEY, OPA, OSA Seven, Oula Al Khatib, PANZA, PEKS, PHOBIA, PISON, Pixel Pancho, POSE, POTMAV, Purraco, Rabbit Eye Movement, Raffael Strasser, RESG, RIOT1394, Ripoff Crew, ROA, Ruin, SALTO, SAMBA, SHAQ, SHUE4X, SLIDE, Skirl, Sophie Esslinger, TEAM WIEN, The Weird, Thorn Speak, TWOOO, VODA WOTAN, WARS, Werjant, WISTER, YOH, ETAB, Yin
