השם A Colourful City חוזר שוב ושוב בציורי הקיר של בודפשט, Színes Város בהונגרית ״עיר צבעונית״ – ארגון שיוזם ומפיק פרויקטים של אמנות במרחב הציבורי בשיתוף אמנים שונים. הקבוצה פועלת מאז 2009. לפי תיאור הפעילות שלה, היא מטפלת בכל השלבים הנדרשים כדי להפוך רעיון לציור ברחוב: איתור קיר, גיבוש קונספט, תכנון, אישורים, ביצוע ותקשורת סביב הפרויקט. בין השותפים שלה נמצאים אמנים, רשויות מקומיות, מוסדות תרבות, חברות וקהילות. מאחורי הציור הגמור יש אפוא גם עבודה ארגונית רבה, שבדרך כלל נשארת מחוץ לפריים.
השם ״עיר צבעונית״ קשור גם לרעיון של ויקטור וסרלי: אמנות שיוצאת אל הרחוב ואל המרחב המשותף, ומתקרבת לחיי היומיום. Színes Város אימצה את המורשת הזאת כבסיס לפעילותה. ציור על בניין מאפשר לפגוש אמנות בדרך לעבודה, מהחלון או במהלך סידורים, בלי לתכנן ביקור בתערוכה.
בבודפשט, קירות ההפרדה, קירות האש, המכונים בהונגרית tűzfal, מספקים משטחים גדולים במיוחד. ציור שמופיע על קיר כזה משפיע על כל מה שנמצא סביבו: חצר, מגרש פתוח, רחוב או בניין סמוך. הוא יכול להפוך לרקע קבוע בחייהם של התושבים ולנקודת ציון עבור מי שמגיע מבחוץ.
אחת הדרכים שבהן הקבוצה יוצרת קשר עם המקום היא דרך התרבות המקומית. בציור ״הנערים מרחוב פאל״, ברובע השמיני, מופיעה סצנת משחק הגולות מתוך ספרו של פרנץ מולנר. הציור מחזיר סיפור ספרותי אל העיר שאליה הוא שייך, ומעניק לו נוכחות בין בנייני המגורים.
לצד ספרות ואנימציה, יש בפרויקטים גם מקום להנצחה. ציור הקיר של חנה סנש ב־Frankel Leó út 78 נוצר במסגרת ציון שמונים שנה לשואת יהודי הונגריה, ביוזמת Színes Város ובתמיכת גופים מקומיים. כאן הבחירה בדמות מעניקה לקיר תפקיד של זיכרון ציבורי בתוך שכונת מגורים.
הפעילות כוללת גם שיתופי פעולה שמרחיבים את מגוון היוצרים. בפרויקט ״עולם מתחת למים״, ב־Frankel Leó út 46, השתתף צוות סטודנטים ומרצים מאוניברסיטת MOME בתכנון ציור המשתרע על כ־300 מטרים רבועים. במסגרת הפעילות נוסד גם פסטיבל Színes Város Budapest, שאפשר מפגשים בין אמנים מקומיים ובינלאומיים.
מבחינת זהות עירונית, מעניין לראות איך הפרויקטים האלה מצטברים. כל עבודה מוסיפה דימוי מסוים לשכונה: דמות מוכרת, סיפור, נוף או עולם מופשט. עם הזמן נוצרת מפה חזותית שאפשר לקרוא גם דרך הבחירות שנעשו בה. מה זוכה לקיר גדול? למי הדימוי מדבר? ומה צריך לדעת כדי להבין אותו?
