ארז שמח, יוצר ברחוב תחת הכינוי EREZOO, במקור מכרמיאל ובהמשך מחיפה. בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בויצו חיפה, עובד ויוצר בסטודיו משותף שהקים – SIRA (מידע נוסף בהמשך). בסטודיו, ארז יוצר בטכניקות שונות: ציור על קירות, איור ידני ודיגטלי ועיצוב גרפי. "יצא לי לצייר על קירות בארץ ובעולם, אבל חיפה זה הבית שלי, שם התחלתי ליצור ברחוב וכאן אני גר". ארז הוא חלק ממשפחה יצירתית מאוד באמנות הרחוב של ישראל – אתם מוזמנים להציץ בפוסטים עליהם: אחיו זיו – אמן הרחוב ZivInk, ואחותו הלה שלג, קופירייטרית ואמנית רחוב.
איך קורה המפגש שלך עם הרחוב?
"מגיל קטן מאוד ציירתי בבית, בתחילת הדרך על דפים עד שהרגשתי שהמדיום קטן ומגביל מדי. במקביל, זיו אחי התחיל להתאמן על קירות ברחוב והרגשתי שהגודל של המדיום מושך אותי. בגיל 23, במהלך הטיול במזרח, פגשתי את SWAN שכבר יצר שנים קודם ברחוב והתחברנו מיד. יחד חזרנו לארץ ונרשמנו ללימודים בויצו חיפה. הקשר בנינו התחזק ומהר מאוד מצאתי את עצמי מצייר איתו על קירות. SWAN הביא לי את הפחית הראשונה בחיים והזמין אותי להצטרף אליו ליצור ברחוב. בתחילת הדרך קבענו שכל יום שני בבוקר נלך יחד להתאמן בכל מיני בתים נטושים ואזורים מוזנחים. אחרי חודשיים של אימונים כבר הרגשתי שאני שולט בטכניקה והתחלתי ליצור גם תמורת תשלום. הסצנה בחיפה מאוד קטנה ומהר מאוד הכרתי את רוב מי שפועל בתחום".
במבט לאחור, ארז פחות התחבר ל"קוליות" של סצנת הגרפיטי ואמני הרחוב. הוא לא רצה לפעול במחתרת ולא היתה לו בעיה להיחשף גם בלי הקפוצ׳ון או כובע (כמו שאמני רחוב נוהגים לעשות). ארז הבין שכדאי לו לקחת את תפקיד ה Good Boy בחבורה – זה שמדבר עם העירייה, זה שמשיג אישורים לצייר ומתקשר את הצרכים של הקבוצה החוצה, במטרה לעשות דברים גדולים יותר ולקבל עליהם אישור מראש. "אני מאמין שלהתלונן על תפקוד הרשויות והגופים הגדולים לא יעזור או יקדם אותי. צריך ללמוד ולהבין איך הדברים עובדים, מה הם חוקי המשחק ובהתאם ליזום, ליצור ולשנות כדי שמשהו יקרה. כן… במקביל גם להיות רגיש כדי שזה לא יפגע באף אחד על הדרך ומבלי לעבור על החוק. אני מאוד מאמין ב״כוח מלמטה״, בפעילות קטנה, שקטה, שמתחילה משיתופי פעולה בשטח ומתפתחת להיות פעילות אמנותית למען, הרחוב, העיר, החברה. השתתפתי ופגשתי לא מעט פרויקטים שהתחילו ככה וצמחו מעולה משם".
סיפרת לי שאתה דוגל ״במחאה שקטה״ בנוגע לאמנות רחוב, אתה יכול להרחיב?
"אני מגיע לאמנות רחוב מציור ולא מגרפיטי (כמו לדוגמא רייטרים שפועלים ממחאה). לכן, תמיד הרגשתי נוח יותר לבקש אישור לפני שהתחלתי ליצור באזורים מרכזיים. אם זה היה בבית הקפה שעבדתי בו או ליד המספרה שלידי. בנוסף להבדל הברור בין גרפיטי ואמנות רחוב. כאמן רחוב עולות שאלות של זכויות יוצרים לגבי הבעלות על הקיר והבעלות על היצירה. לדוגמא קרו מקרים בהם פרסומות או סדרות של נטפליקס צולמו באזורים בהם היו יצירות שלי ותוגמלתי על כך. זו חובתם החוקית לתגמל את היוצרים שיצירותיהם משמשים כרקע ותפאורה עירונית לפרסומת או לסדרה. כאשר היצירות נעשות לגמרי ללא אישור, הגדרת זכויות היוצרים של האמן מטושטשת יותר.
כאמן רחוב אני מעדיף לבחור מראש אזורים, בתים, קירות שהנראות שלהם: קשה, עצובה מוזנחת ולא נעימה לעין כדי להשפיע עליהם בעזרת צבע, ציור וסיפור. לדוגמא, רחובות נורדאו ומסדה בחיפה, תמיד נראו לי רחובות עייפים ועצובים. לאורך שנים, באופן קבוע, הוספתי כל פעם עוד ועוד ציורים ברחוב כשכל פעם אני מבקש רשות מבעל החנות בה ביקרתי באותו יום. לא לקח הרבה זמן עד שקיבלתי אישורים מרוב בעלי העסקים ברחוב וצירפתי אלי אמנים נוספים ויחד הפכנו אזורים אפורים לרחובות צבעוניים. הכל נעשה באישור וללא חשש מקנסות או מעצרים. אני וחברי האמנים גרים כאן אז למה שהמקום יראה ככה? הפעילות שלנו לאורך השנים צבעה את העיר מבלי לפגוע בחוק מצד אחד ועם מעט מאוד תמיכה מארגוני העירייה מצד שני.
סוג אמנות הרחוב שאני יוצר דורשת זמן וכדי ליצור יצירה מושקעת, נדרשות שעות עבודה שרצוי לעשות באור ולא בלילה במהירות. לכן המחאה השקטה ענתה לי קודם כל על צרכים אמנותיים, אבל בסופו של דבר – יש היום לא מעט אזורים בעיר שנראים אחרת לגמרי מאיך שנראו לפני שאמנות הרחוב נכנסה אליהם – במחאה שקטה, אבל בועטת ויצירתית. לאורך השנים יצא לי לפגוש את המשטרה מספר פעמים, אבל תמיד כשהראיתי להם איך הקיר נראה קודם – הם הבינו את התרומה של הציור לספוט ואפשרו לי להמשיך לעבוד. אף פעם לא קיבלתי קנס או התייחסות שלילית מהמשטרה".
ספר על הטכניקה שלך ברחוב
"אני כל הזמן מנסה ומתנסה בדברים חדשים. בתחילת הדרך עבדתי הרבה עם כתמים בספרי ועבודה עם מברשות בדיטייליג ובקווי המתאר. היום שחררתי ואני עובד כמעט רק עם פחיות. היצירה מתחילה לרוב עם סקיצה ידנית חופשית ואז אני עושה מילוי וכתמים (filling), קווי מתאר (outline) והבהרות (highlights). ההשראה שלי ליצירה מגיעה מאסתטיקה יפנית, איור מזרח אירופאי, קומיקס ופופ אמריקאי – אני מחבר את כל הדבר הזה יחד עם מוזיקת גראנג' ויוצר חיבור של כל מה שאני מתחבר אליו באמנות שלי.
תמיד יש לי שק באוטו עם כמה פחיות ואני בקלות יכול לאלתר איתו, אבל לרוב אני מאוד מתוכנן ומגיע בדיוק עם הספריי שאני צריך. אמנות רחוב התחילה אצלי ככיף ושחרור ועם השנים וההתמקצעות הפכה תחביב למקצוע שאני אוהב ועסוק בו בסטודיו עם עבודות שאני יוצר עבור לקוחות ובהתאם לבריף. היצירה ברחוב מאפשרת שחרור מלא, אף אחד לא אומר לי מה ואיך לצייר. אחרי תקופה של ימים ארוכים בסטודיו אני מרגיש שאני חייב לצאת ליצור ברחוב, לזוז עם כל הגוף, ליצור תוך כדי תנועה, לפגוש את הרחוב ואת הסיפורים ההזויים שקורים בו. כשעובר שבוע שלם שאני לא מצייר בחוץ על קירות, אני מרגיש שאני חייב את זה, שהתנועה חסרה לגוף שלי. בסטודיו אני מרגיש שהלקוח משפיע על היצירה שלי וברחוב אני משוחרר לבטא את עצמי איך שבא לי, אני יכול להתפרע ואני לא צריך לרצות אף אחד. ציור ברחוב זו חווית התפרקות עבורי, חיבור בין תנועה, ציור והדינמיקה של הרחוב.
אני מחפש היום עוד דרכים להמשיך לעשות את מה שאני אוהב וחושב לנכון מבלי להיות תלוי באחרים. אני מחפש הזדמנויות להשתעשע עם אמנות מסחרית בלי מעורבות של ״לקוח״ עם בריף, דרישות וסדרות תיקונים ושינויים". ׳מזח׳ היא דוגמא לפרוייקט כזה של ארז. מדובר בחנות חדשה שתיפתח בחיפה ביולי 2022 ותשמש בית ליוצרים מהצפון בפרט ומרחבי ישראל בכלל. המטרה של ׳מזח׳ להנגיש את היצירה המקומית (חיפה והצפון) ולתת במה למוצרים איכותיים בעלות נגישה. עבודות יד פרי ידם של היוצרים: פרינטים, חולצות, ארנקים, סטיקרים ושלל מוצרים מבוססי ארט. בחנות 'מזח' מתוכננים להתקיים השקות קומיקס, תערוכת קיר מתחלפת, קולקציות מרעננות ועוד.
ספר על היצירה ברחוב יחד עם אחיך
"זיו ואני קובעים הרבה פעמים בשבתות זמן משותף ליצירה ונפגשים ברחוב…יוצרים…מאלתרים מה שבא לנו. אם אנחנו ״יודעים מה קורה״…אם שנינו סגורים על מה הולכים לעשות – אנחנו כמו מכונה משומנת, כל אחד יודע מה התפקיד שלו, אנחנו מהירים ומיומנים ומתקתקים עבודה. במצבים בהם הגבולות מטושטשים יותר ולא ברור לנו לגמרי מה קורה – מתפתח בנינו שיח רגשי על איכות הציור שלי/שלו ועל איך שאנחנו מרגישים כלפי זה. יש בנינו קשר קרוב וטוב וזה מרגיש לי הכי נוח לדבר איתו על הדבר הזה. אין ספק שבנוסף לתהליך היצירה יש גם תרפיה. אנחנו מאוד נבנים מזה, מפרגנים ונותנים דרייב אחד לשני…אין ספק שיש בנינו גם השפעה אמנותית דו צדדית".
בתחתית הפוסט תמצאו טעימה משיתופי הפעולה של שני האחים.
אז מה זה SIRA – איך ולמה הקמתם את הקולקטיב?
”מלבד היצירה עצמה אני משתדל ליזום פרויקטים אמנותיים חברתיים, להנכיח את העשייה של אמנות הרחוב בעיר בעזרת: פסטיבלים, תערוכות, פרויקטים של אמנות רחוב ואירועים. לאורך השנים יזמתי והפקתי מגוון אירועים בחיפה, תל אביב, באר שבע וירושלים.
ב2019 הקמתי יחד עם 5 חברים: זיו שמח, יעל אופיר, טל פוגל, מיכל נר-דוד ובלה פוטצ׳י את קולקטיב ׳סירה׳. בקולקטיב לוקחים חלק אמנים מתחומים שונים, כל אחד מאיתנו עצמאי בפני עצמו ואנחנו משתפים פעולה בפרויקטים גדולים“. הקמנו יחד חלל עבודה משותף עם 12 מעצבים ויוצרים. יצרנו יחד מספר הפקות חיפאיות גדולות, בעולם האיור, ציורי קיר ואנימציה המתעסקים במגוון נושאים שמעניינים אותנו.פעילות נוספת חשובה שמתרחשת בסירה, הוא קרוז – תכנית לבוגרים טריים שרוצים להפוך לעצמאיים בתחום. אנחנו מעביר להם תוכן מקיף בנושא ומלווים אולם בתהליך".
