דיוויד ספיד (David Speed) יליד 1982 הוא אמן שגר ומצייר במזרח לונדון, הוא ידוע בעיקר בסדרת הציורים הניאוניים שלו. סגנונו הייחודי של האמן בצבעים פלורסנטיים נועזים, כדי לרתק את הצופים בצורה דרמטית. עבודתו של דיוויד מתמקדת בנושאים של זהות, חיבור וסיפורים לא מסופרים. "מצאתי את הסגנון הניאוני במקרה ב-2018, כשהתמודדתי עם ציור של דיוקן ריאלי, תוך שימוש בניאון למרות שאין לו גוון. שמרתי את הרעיון הזה במשך זמן רב כי הייתי עסוק מדי. בתחילת 2020, כמה חברים דחפו אותי לחזור לצייר – כי למעשה ציירתי רק עבור עבודה זמן רב והייתי קצת חסר מוטיבציה. לקחתי את זה ברצינות וציירתי כמה יצירות והתגובות ברשתות החברתיות עודדו אותי".
סרטון שמראה עבודה שלו על יצירה מההתחלה עד הסוף
David Speed צייר 98 יצירות במהלך 2020 ומספר שהחוויה עזרה לו לפתח מיומנויות ולהפוך לצייר טוב יותר. "זה פשוט רכישת מיומנויות בהדרגה דרך חזרתיות, כולל השגיאות האיומות שעשיתי על הציורים שמעולם לא ראו אור בפיד האינסטגרם שלי. טעיות הן חלק משמעותי בלמידה של העשייה ובלעדיהן לא הייתי משתפר".
David Speed נמשך למשחק עם אור וצל, ויוצר דרמה חזותית שמתקבלת ממשחקי כתוצאה ממשחקי התאורה. Speed נהנה לצייר ציורי קיר בקנה מידה גדול אך מצייר גם על קנבס ומוצא אתגר בעבודה קטנת ממדים בשימוש בספריי.
בתחילת שנות ה-2000, David Speed כבר היה בתהליך הכשרה בכדי לקבל תעודת הוראה בבית ספר יסודי, כשבמקביל ניהל קריירת גרפיטי שהייתה שהייתה בעיקרה בלתי חוקית. מתוך תסכול ממערכת החינוך, הוא הבין שבאמצעות יצירת אמנות, מנטורינג לאמנים צעירים וכיום גם פודקאסט אישי, הוא יכול לעזור להרבה יותר אנשים להתחבר ליצירתיות שלהם מאשר מתוך מערכת החינוך.
דיוויד ספיד הוא גם אחד המנחים של הפודקאסט המצליח Creative Rebels, שהגיע לראש דירוג הפודקאסטים בתחום היצירתיות. David Speed עלה לתודעה ציבורית בזמן מגפת הקורונה, כאשר צייר ברחובות שורדיץ' והפך לאחד היוצרים המוכרים ביותר בסצנת האמנות העכשווית בבריטניה.
"ציור ברחוב הוא הדבר האהוב עליי, ציירתי על בניינים נטושים, פסי רכבת, רחובות עמוסים, וכבישים מהירים – כל מקום נותן לי אנרגיה שונה. אני אוהב את החופש, את המשוב המיידי מהאנשים ואת גודל הציורים שאני יכול לצייר".
Lee Sharrock ראיין את David Speed עבור Art Plugged – הנה חלק מהראיון:
"הקריירה שלי נחלקת לשלושה שלבים עיקריים. את עשר השנים הראשונות ביליתי כאמן גרפיטי חוקי למחצה, ובילדותי מעולם לא נאמר לי שאני מוכשר במיוחד או מוצלח באמנות. לצורך העניין, קיבלתי ציון C באמנות בתיכון. לא היה לי כיוון להיות אמן. אבל מצאתי את עולם הגרפיטי, שבתחילת שנות ה-2000 לא היה כל כך אופנתי ונחשב לדבר שלילי. פשוט אהבתי את זה. תמיד אמרו לי שיש אנשים שנולדים עם כישרון טבעי, וכיוון שאני לא הראיתי סימנים לכך, חשבתי שלעולם לא אהיה טוב בשום דבר, כי אני לא אחד מהאנשים ה"מוכשרים" או ה"מיוחדים".
אבל ככל שציירתי יותר, הבנתי שבעצם, אם אתה נהנה ממשהו ועושה אותו הרבה, אתה משתפר בו. ועדיין, מכל כיוון, אמרו לי שלעולם לא אהיה אמן. המורה שלי אמר לי שלהיות אמן זה לא קריירה ריאלית, ושאני צריך להיות יותר מציאותי.
לאחר כעשר שנים, בסביבות 2010, הייתה לי חוויה קרובה למוות כשהייתי באמצע ציור מתחת לגשר על כביש A23 לכיוון שדה התעופה גטוויק. צעדתי אחורה כדי לראות את העבודה שלי, וחבר שלי תפס אותי והציל אותי. זה היה הרגע שבו הבנתי שאני לא בלתי מנוצח, ושאני לוקח סיכונים מיותרים. אז החלטתי להתרכז בציור מסחרי. בשלב זה, בסביבות 2010, הגרפיטי התחיל לזכות להכרה והערכה חברתית; פתאום ספרי אמנות על בנקסי החלו להופיע על שולחנות סלון, דבר שלא היה קיים בעבר.
אני ועוד כמה אמנים הקמנו את פרויקט "Joy Collective", שבו ציירנו ציורי קיר צבעוניים ופרויקטים קהילתיים. אז במשך 10 השנים הבאות, הקריירה שלי כללה ציור על קירות במשרדים וציורי קיר למותגים. אבל כשציירתי בשביל העבודה, נעשיתי פחות נלהב לגבי האמנות שלי. ואז, כשהגיעה הקורונה וכל העבודה המסחרית שלי נעלמה, פשוט כדי לשמור על שפיות, התחלתי לצייר לעצמי וליהנות מזה שוב.
וזה בעצם השלב השלישי של הקריירה שלי. לא צפיתי את זה, אבל העבודה שלי התחילה לתפוס תאוצה ברשתות החברתיות, והחיים שלי השתנו ככל שציירתי ברחובות לעיתים קרובות יותר".
לינק לאתר https://www.davidspeed.uk/
לינק לאינסטגרם https://www.instagram.com/davidspeeduk/
פוסט זה הוא חלק מסדרה ייעודית של פוסטים בנושא אמנות רחוב וגרפיטי בלונדון: