פוסט זה מוקדש למסע רגלי (אפשר גם אופניים) לאורכה של תעלת אורק (Canal de l’Ourcq) – אחד הצירים הפתוחים, הצבעוניים והמשוחררים ביותר בעיר. תעלת אורק נמתחת מצפון-מזרח פריז אל עבר הפרברים Pantin ו-Aubervilliers, לאורך טיילת רחבה שמזמינה הליכה, רכיבה וצילום בכל צעד. משני צידי המים – קירות אינסופיים של גרפיטי, פייסט-אפ, טכניקות ריסוס וקומפוזיציות מופשטות. חלקם חדשים, אחרים שכבר נשטפו חלקית בגשם או נצבעו מחדש בשכבה נוספת. כמו דיאלוג מתמשך בין אמנים שמכירים היטב זה את עבודתו של זה, ומנהלים כאן שיחה חזותית מתמדת – בלי אוצר, בלי רשות, בלי חוקים.

אמנות חיה – משתנה כל יום
מה שמייחד את הקטע הזה של התעלה הוא הזמניות. אף יצירה כאן לא נשארת הרבה זמן. אמנים מקומיים ובינלאומיים מגיעים מדי שבוע לצייר, למחוק, להוסיף ולשנות. כל קיר הוא שכבה על שכבה, תיעוד מתמשך של רגעים בזמן, של תגובות פוליטיות, אישיות ותרבותיות.

בעשור האחרון הפכה Pantin למוקד של אמנות רחוב עכשווית. מה שהיה פעם אזור תעשייה מנומנם הפך למתחם יצירתי עם גלריות, אולפנים ומרחבים קהילתיים. מה שהופך את תעלת אורק למיוחדת כל כך הוא החופש. כאן אין כמעט פיקוח עירוני, אין גבולות או קנסות, להיפך – עידוד… גם אם הוא לא רשמי. העירייה והקהילה המקומית מבינות שהקירות האלה הם לא בעיה – הם נשימה תרבותית. זהו מרחב שבו האמנים יכולים להתנסות, לגעת, לטעות וליצור מחדש. כשעומדים מול קיר בגובה ארבעה מטרים שמכוסה בצבעים חיים, אי אפשר שלא להרגיש את האנרגיה הזו – חופש מוחלט של ביטוי, אסתטיקה אינסטינקטיבית ואהבה לעיר.

Canal de l’Ourcq – רק צבע, מים, ומרחב פתוח שבו כל אחד יכול להשאיר את חותמו – עד הגשם הבא…