פריז ידועה בעיקר בזכות המוזיאונים הגדולים שלה – הלובר, Orsay Museum, מרכז פומפידו – אך מי שמבקשים לגלות את הצד הבועט, החי והאורבני של העיר חייבים לעצור בכתובת אחת: 59 Rue de Rivoli.

המבנה בן שש הקומות, המוכר בשם 59 Rivoli, הוא הרבה מעבר לגלריה: זהו מרכז יצירה חי, שבו אמנות רחוב ואמנות עכשווית נפגשות, מתערבבות ומזינות זו את זו. עבור חובבי אמנות רחוב בפריז, זהו אתר חובה, חוויה אותנטית שמאפשרת לראות אמנים בפעולה – ממש כמו סיור בשכונת Belleville או Oberkampf,  אבל בתוך חלל מקורה ותוסס.

59 Rivoli לא נולד כמרכז אמנות. הבניין היה בעבר סניף בנק שעמד נטוש במשך שנים, עד שב-1999 קבוצה של אמנים צעירים “פלשה” אליו והפכה אותו למתחם אמנותי. בתוך זמן קצר המקום הפך למוקד משיכה לחובבי תרבות, לתקשורת ולתיירים.
במשך מספר שנים התנהל מאבק מול עיריית פריז, עד שב-2006 נחתם הסכם: המבנה יהפוך למרכז אמנות מוכר ומנוהל כחוק, בבעלות העירייה, ויארח אמנים מכל העולם. ב-2009 נפתח המקום מחדש באופן רשמי, ומאז הוא נחשב לאחד מסמלי התרבות האלטרנטיבית של פריז.

האמנים – קבועים וזמניים
אחד הדברים המיוחדים ב־59 Rivoli הוא מודל האירוח של אמנים:
כ-20 אמנים קבועים מחזיקים סטודיו קבוע במבנה, ויוצרים בו לאורך שנים.
כ-10 אמנים מתחלפים מקבלים סטודיו זמני לתקופה של שלושה עד שישה חודשים.
השילוב הזה יוצר סצנה מגוונת שמתעדכנת כל הזמן. כל ביקור במקום יכול להיראות אחרת – אמנים חדשים נכנסים, אחרים עוזבים, והאווירה משתנה בהתאם.

סגנונות מגוונים
בין האמנים ניתן למצוא ציירים, פסלים, צלמים, מאיירים, אמני וידאו וגם אמני רחוב שעובדים בטכניקות כמו סטנסיל, גרפיטי וציורי קיר. אין אסכולה אחת שמובילה – הרעיון הוא לפתוח את הדלת לכל גישה יצירתית. זהו מיקרוקוסמוס של סצנת האמנות העכשווית בפריז: חופשי, ניסיוני, מלא צבע ותעוזה.

הקשר לעולם אמנות הרחוב בפריז
59 Rivoli איננו מנותק מהרחוב – להפך, הוא ממשיך את מה שקורה ברחובות פריז, ומביא אותו פנימה אל חלל מקורה.

• גרם המדרגות המפותל וחלק מהקירות הפנימיים של המבנה מלאים בציורי קיר מרהיבים, הדבקות וגרפיטי שמתחלפים ומתעדכנים כל הזמן.
• אמנים שצמחו בסצנת הרחוב, כמו C 215, Jef Aérosol או Invader, הותירו חותם במתחם או שיתפו פעולה עם אמנים שפעלו שם.
• המבקרים יכולים לראות את תהליך היצירה מקרוב – מה שמתרחש בדרך כלל בחשאי ברחוב, מתרחש כאן בגלוי לעיני הקהל.

החיבור הזה בין הרחוב לסטודיו מאפשר חוויה חינוכית: להבין כיצד ציור גרפיטי הופך לרעיון מגובש, סקיצה, עבודה על קנבס ואז בחזרה אל הקיר הציבורי.