המתח בין אותנטיות לתיירות
כיום, מונמארטר היא אחד היעדים הפופולריים ביותר בפריז. מיליוני תיירים פוקדים אותה מדי שנה, ויחד איתם מגיע גם השינוי: מסחר, חנויות מזכרות, בתי קפה נוצצים. ועדיין, בין השווקים והצלמים, אמנות הרחוב מצליחה לשמור על עצמה. לעיתים זהו קיר צדדי מאחורי Place du Tertre, לעיתים גרפיטי קטן על תיבת דואר – רגעים קטנים של התנגדות בתוך ים התיירות. חלק מהאמנים מתייחסים לכך ישירות. הדיאלוג בין אמנות רחוב לתיירות הופך כאן לשאלה על בעלות – למי שייך המרחב הציבורי של מונמארטר?

סיורי אמנות רחוב ב Montmartre
בשנים האחרונות מתקיימים ברחובות השכונה סיורים מודרכים המוקדשים לאמנות הרחוב בלבד. מדריכים וצלמים מקומיים מציעים למבקרים להתבונן מחדש בקירות –  לא רק לצלם, אלא להבין את השפה, את ההקשרים ואת הסיפורים שמאחורי כל דמות וחתימה. הסיורים האלו עוברים באזורים פחות מוכרים, הרחק מהכיכר המרכזית, וכוללים תחנות בסמטאות שבהן אפשר לראות עבודות מתחלפות, גרפיטי פוליטי, אמנות פמיניסטית, וגם עבודות של יוצרים צעירים אנונימיים שמציירים כאן בלילה.

בין עבר לעתיד
מה שהופך את Montmartre לכל כך ייחודית הוא המתח הפואטי שבין עבר בוהמייני רומנטי להווה אורבני סוער. מקום שהיה פעם המעוז של אמני הציור והקברטים – הפך לביתם של אמני הרחוב והגרפיטי. הסגנון אולי השתנה, אבל הרוח נשארה זהה: אמנות שנולדת מתוך חופש, מתוך רצון לספר סיפור, ומתוך אמונה שלכל קיר יש מה לומר.

סיכום
אמנות הרחוב במונמארטר אינה רק המשך של ההיסטוריה האמנותית של השכונה – היא גלגול חדש שלה. בעוד פיקאסו ודאלי חיפשו חופש בסטודיו, אמני הרחוב של היום מוצאים אותו על הקיר.
הם מדברים בשפה אחרת, משתמשים בצבעים אחרים, אבל ממשיכים את אותו רעיון נצחי: שאמנות אמיתית לא נולדת ממוסד, אלא מרצון עמוק לומר משהו לעולם.