אם בעבר אמני רחוב הסתתרו מאחורי כינוי או חתימה שקשה היה להבין או לפענח. כיום אמני רחוב חותמים בגאווה בשמם, בכינוי האינסטגרם שלהם, או אפילו עם כתובת אתר האינטרנט שלהם. השינוי בתפיסת אמני הרחוב את עצמם מצביע על שינוי גדול יותר. מאחורי פחיות הריסוס, השבלונות וההדפסים, מסתתר סיפור מורכב של מוטיבציות שמניעות לפעול, אמנות שמעשירה את הקהילה וסיכונים שמגבילים את הביטוי האמנותי.

אושיות רשת, משפיענים דיגטליים ויוצרי תוכן שלא נתונים לאתיקה, רגולציה וביקורת עיתונאית, יוצרים תוכן פופולרי ואפילו חדשותי ומשפיעים על המציאות של מיליוני העוקבים שלהם. כמוהם, גם אמני הרחוב, יוצרים תוכן ויזואלי, משתמשים בקירות העיר כפלטפורמה לקידום ומיתוג אישי במטרה ליצר השפעה (להעביר מסר), ליצור הזדהות (לספר סיפור) ולחזק נאמנות (לצבור עוקבים). כמו אושיות הרשת, גם אמני הרחוב אינם נתונים לחוקים הממסדיים, לאתיקה מקצועית, לאוצרים ולשומרי סף אחרים.

לאמנות רחוב יש את הכוח לגשר על פערים, להתעלות מעל מחסומי שפה ותרבות ולהשאיר עקבות בזיכרון הקולקטיבי של העיר. אמנות רחוב משמשת כזרז לשינוי חברתי, שופכת אור על נושאים חברתיים חשובים ומחזקת את קולם של הלא נשמעים.

השילוב בין מרדנות ומחתרתיות מכניס לעולם אמנות הרחוב גם לא מעט סיכונים, אמני רחוב יוצרים ריקוד עדין בין חוקיות למרדנות – יצירתם נחגגת על ידי חלק מהאנשים ונתפשת כוונדליזם על ידי אחרים. אמני רחוב עומדים בפני איום מתמיד של קנסות, השלכות משפטיות ומחיקת יצירותיהם. ברוב המקרים המוטיבציות שלהם מאוד חזקות ומעוררות את נחישותם לתבוע לעצמם מרחבים ציבוריים, לערער על נורמות מבוססות, ולהתריס מול התפיסה שאמנות אמורה להיות מוגבלת בתוך ארבעה קירות.