דניאל הוא אמן רחוב שיוצר ברחוב תחת הכינוי Monkey RMG. את היצירות בפוסט צילמתי בכיכר אתרים, פלורנטין, קריית המלאכה, יפו ורעננה.
דניאל נחשף לאמנות כבר בגיל צעיר, כאשר שני הוריו יצרו כאמנים ותמיד היו בבית קנבסים, חומרי יצירה ושיח על אמנות. במהלך לימודיו במגמת אמנות בתיכון החליטה משפחתו לעבור לברוקלין ושם לראשונה נחשף Monkey RMG לאמנות רחוב בשיא עוצמתה, "הסתובבתי ברחובות עם מצלמת פילם והתלהבתי בטירוף מהיכולות של אמנים מובילים מכל העולם ונהניתי מאוד מהמחשבה שאפשר להגיע לרמות כאלו עם פחית ספריי. בניו יורק הרגשתי בפעם הראשונה את התשוקה ליצור ברחוב".
לאחר שנה בניו יורק ההורים שלו התגרשו ודניאל חזר להתגורר עם אימו ברמת גן. "כשחזרנו לארץ מיד קניתי פחיות ספריי והתחלתי להתאמן על קירות בבתים נטושים ברמת גן ובני ברק. בתחילת הדרך התנסיתי ב"רייטינג" ויחד עם החבר'ה שלי הסתובבנו בעיר וחיפשנו מקומות להתאמן וליצור.
כשחזרנו לארץ, אימי הייתה עסוקה בהישרדות ולא היה לה הרבה זמן בשבילי, הרגשתי שאני ילד רחוב והתחברתי לזה מאוד. גם ביסודי וגם בתיכון לא ממש השקעתי והרבה מהזמן הסתובבתי עם חברים ברחובות וקשקשנו על קירות. אחרי התיכון התגייסתי ואיכשהו חשבתי שהעניין הזה של אמנות רחוב, שייך לילדות ושזה מאחורי.
אחרי כמה שנים של עבודות מזדמנות התחלתי ליצור שוב, אבל הפעם במקום על קירות, התחלתי ליצור על קנבסים. ביצירה בבית התחלתי לגבש את השפה האמנותית שלי וציירתי דמויות פסיכודאליות של נשים חייזריות באווירה רוחנית. יצרתי 40 קנבסים ואחסנתי אותם במחסן עם עוד המון ציוד יצירה, סקצ'בוקים וספרי גרפיטי ואמנות. יום אחד גיליתי שהמחסן נפרץ ונגנבו ממנו כל היצירות שהכי אהבתי ושלקח לי המון זמן ליצור. האירוע שבר ודיכא אותי לגמרי, אני זוכר שהלכתי לחפש את היצירות שלי בשווקי פשפשים במטרה לבלוש אחרי הפורץ והיצירות. אחרי תקופה ארוכה שחררתי והבנתי שאת הכישרון והיכולת שלי, לא באמת אפשר לגנוב ממני. כשחזרתי ליצור, זה כבר היה על קירות ברחוב שתמיד חיכה שם בשבילי ונתן לי הזדמנות לשתף עם אחרים את היצירות שלי. לאורך השנים פגשתי עוד אמני רחוב וההיכרות איתם חיזקה אותי ואפשרה לי לעבור מבניינים נטושים, אל מתחמי הגרפיטי ואמנות הרחוב המרכזיים".
בתחתית הפוסט תמצאו לינקים לאינסטגרם ולפיסבוק של Monkey RMG.
מה מקור הכינוי Monkey RMG
"בשנת 2005 היינו שלושה חברים שפעלו יחד וכל אחד המציא לעצמו שם. כיוון שידעתי לטפס על בניינים, לקפוץ על גדרות ולברוח כשצריך, בחרתי את השם Monkey (קוף) ולכינוי הוספתי את הקיצור באנגלית של רמת גן (RMG). גם חברי הקבוצה חתמו כל אחד בשמם והוסיפו לחתימה RMG שייצג אותנו כצוות (CREW). אני זוכר שהתגנבנו אל מסילות הרכבת בתל אביב וציירנו על חומות הרכבת ואיילון בתחנות השלום וההגנה. גם היום אחרי שה CREW התפרק והחיים לקחו כל אחד מאיתנו למקום אחר, אני עדיין משתמש ב RMG כמזכרת נוסטלגית מאותה תקופה".
איך זה מרגיש ליצור ברחוב?
"זה משתנה, אם אני במקום "מוגן" (chill spot) כמו בניין נטוש או עבודה מוזמנת/מאושרת, אני יכול להתחבר עם הקיר ולהקדיש לו 3-4 שעות. זה סוג של מדיטציה שלי ושל הקיר ביחד, הזדמנות לבטא את הרגשות שעולים בי (עצבות, קושי, תסכול, דיכאון). היום אני כבר מצליח לשלב גם רגשות חיוביים ביצירות שלי, אבל היצירה שלי בהחלט מושפעת מהמציאות שבה אני נמצא כשאני יוצר. יצירה ברחוב מאפשרת לי להשאיר חותם בעיר ולשתף עם אחרים את הכישרון שקיבלתי במתנה.
כאשר מדובר בציור במקומות מרכזיים ו"מסוכנים" אני בד"כ מצייר את הדמות הקבועה שלי וזה לא לוקח יותר מדקות ספורות. בתקופה האחרונה אני עושה גם Past Art – טכניקה שמאפשרת לי להגיע לרמות גימור גבוהות עוד בבית (ציור על נייר) ואז בשטח, אני רק מדביק את היצירות על קירות העיר ומקטין את הסיכוי להיתפס".
איך אתה בוחר את הספוט הבא שלך?
"הבחירה המועדפת היא בניין נטוש, כי שם יש שקט ויותר זמן לעבוד. מצד שני יצירה במתחמי גרפיטי ואמנות רחוב מובילים – מביאה איתה הרבה יותר אנשים, תגובות והתייחסות ולכן חשוב לי ליצור גם שם. אני מחפש קירות עם טקסטורה מעניינת, צינורות וחוטים שיוצאים מהקיר, כתמים שונים. מאוד מעניינת אותי האווירה והאנרגיה במרחב שבו אני יוצר ואני משתדל להכניס את ההוויה של הקיר אל היצירה. אני מעדיף לעבוד בלילות כשהרחוב שקט ויש פחות תנועה ולחץ. אני ובת הזוג שלי (שגם היא אמנית) יוצאים לפעמים בערבים לסיבוב בשכונות העיר ומפזרים את היצירות שלנו ביחד".
מה אתה מנסה לבטא באמנות שלך?
"ברוב המקרים יהיה נכון להגיד שאני רוצה להעביר תחושות מסוימות כמו העצמה, אהבה וקבלה עצמית, שלווה פנימית ועוד… במקרים אחרים אני מצייר מהרגש שלי באופן אינסטינקטיבי. אני בן אדם שקט ואני מרגיש שליצור את האומנות שלי זה הדרך שלי לבטא את עצמי וזה מבטא אותי בצורה הרבה יותר טובה ממילים. קורה גם שאני משתף את נקודת המבט שלי על דברים שקורים בתקופה שאני נמצא בה ומשלב את המציאות עם העולם האומנותי שלי."
היו לך מפגשים עם משטרה?
"כן לצערי נפגשתי איתם מספר פעמים, אבל לשמחתי זה תמיד נגמר ללא קנס או מעצר. פעם אחת הם ראו אותי מצייר דרך מצלמות האבטחה על מסילות הרכבת בתל אביב ואחרי חצי שעה ראיתי שני מאבטחים רצים אחריי. לא היה לי לאן לברוח והם הזמינו לי משטרה שחקרה אותי עד 04:00 בבוקר אבל זה נגמר בזה. בהזדמנות אחרת, הייתי עם עוד אמנים באזור תעשיה, כשראינו את המשטרה התחבאנו בחושך, באחת הסמטאות. הרכב המשיך וכשיצאנו הם חזרו ברוורס עם פנסים ותפסו אותנו. הם דווקא מאוד התחברו ליצירה והבינו שהיא משפרת את המרחב ואפשרו לנו להמשיך לעבוד. אני משתדל שרוב היצירות שלי יהיו חוקיות, אבל אני גם מבין שאין מה לעשות ולפעמים צריך לקחת סיכונים כדי להצליח".
