MAS972 הוא הכינוי של אמן הגרפיטי יונתן מס – נולד וצמח ברמת השרון "התחלתי לצייר בגיל 5 במחברת מה שהמשיך כתחביב עד גיל 13 ושם החלטתי לקחת את זה יותר ברצינות ונרשמתי ללמוד רישום ואמנות בתיכון". החיבור עם מסגרת הלימודים הקונסרבטיבית בתיכון אלון לאומנויות ברמת השרון, לא עשתה לו טוב ואתגרה מדי את הפרעות הקשב והדיסלקציה שהיו כבר קודם. בסופו של דבר, בגלל שלא עמד במשימות הלימודים, סולק יונתן ותקופה ארוכה הפסיק לצייר.
בטיול משפחתי עם הוריו נחשף MAS972 לפיס (ציור קיר גדול) בסן פרנסיסקו שנתן לו השראה וגרם לו להבין את הכוח של הגרפיטי. הניסיון הראשון של יצירה על קיר בארץ לא היה מוצלח במיוחד ולרגע יונתן נתן לפחד לשתק אותו. ההשוואה שהוא עשה בין הפיס שהוא ראה בסן פרנסיסקו על איכויותיו הטכניות, אל מול הגרפיטי שהוא ביצע בעצמו, גרמה לו לשקול לזנוח את הפחיות לעד.
לשמחתנו יונתן התגבר על החשש, המשיך להתנסות וללמוד עד שחזר ליצור בחצרות בתי ספר ברמת השרון ובאזור הנגריות בפלורנטין תל אביב. בתחילה המוטיבציה ליצור גרפיטי נבעה מכעס על מסגרות הלימוד הקונפורמיסטיות שלא התאימו לו והוא הרגיש שהוא צריך למצוא מדיום אחר לביטוי האמנותי שלו. "גרפיטי בשנים האלו מאוד התאים להלך רוח שלי באותה תקופה, כעסתי על בית הספר שסילק אותי וכעסתי על בזבוז הזמן שהשקעתי בצבא בתפקיד משמעמם שלא עשה שימוש ביכולות שלי. הביטוי האמנותי המחתרתי של הגרפיטי התלבש עלי בקלות ומאוד התאים לי".
שכונת פלורנטין – "הזונה של הגרפיטי הישראלי"
"פלורנטין כבר הרבה מאוד שנים היא ה"זונה" של הגרפיטי הישראלי – גן משחקים גדול – בלי גבולות, בלי תחושת שייכות, בלי סנטימנטים לקירות, פחות פיקוח עירוני ומכל הארץ מגיעים אליה כדי להתפרע. בפלורנטין אני יכול ליצור מה שבא לי מבלי לחשוב על מסחריות, דרישות לקוח וכו'. אני משוחרר להתבטא עם מה שבא לי…יותר חופשי, יותר אישי".
בגיל 17 עבר יונתן תאונת דרכים קשה עם האופנוע שלו ובעקבותיה עבר שיקום ארוך בו נדרש ללמוד ללכת ולדבר מחדש. כבר בתוך תקופת השיקום הוא מצא את עצמו מטפס עם קביים על פיגומים ברחוב בו גר כשהוא מצייר על הבניין (לאחר וויכוח עם אבא שלו הוא סייד חזרה את הקיר ומחק את מה שצייר).
בגיל 22, בעזרת כספי הפיצויים מהתאונה הקשה, יונתן מחליט להקים מותג טישרטים בשם Massive Wear כשהעיצובים על החולצות עוצבו על ידו. "תמיד היה לי פאשן לStreet Waer ורציתי לייצר חולצות שאני הייתי בוחר ללבוש. מאז, הפסקתי עם החולצות והתמקדתי כעסק עצמאי בפיתוח אמנות הגרפיטי שלי בעזרת ציורי קיר מוזמנים מראש וציורים נוספים שאני עושה בעיר. הסטייל שלי מגיע מעולם הגרפיטי ואני עושה במקביל גם טקסט עם גרפיטי סטייל כרייטר.
ב2013 כשהחלטתי שאני לא רוצה להתעסק יותר עם החולצות – נסעתי למפגש גרפיטי הראשון שלי בגרמניה ושם נחשפתי למגוון טכניקות עבודה ייחודיות לגרפיטי שמבוססות על האסכולות הגרמניות שפיתחו מאוד את הטכניקה שלי.
בשנים האחרונות אני גם בוחר לעצמי passion project שמעניין אותי – לדוגמא בשנתיים האחרונות, אני יוצר יחד עם חבר סדרת אנימציה דיגיטלית, בתקווה למכור אותה לגוף שידור בהמשך”.
איך זה מרגיש להיות אמן גרפיטי בתל אביב?
"תראה…השבוע מחקו לי ציור גדול שעשיתי על בית המכס בתל אביב וזה שוב העיר בי תחושות שליליות כלפי העיר הזאת שכבר שנים מנצלת את פעילותי כאמן גרפיטי, ולא מקבלת אותי כאמן ראוי לשיתוף פעולה איתו, ותאמין לי שניסיתי במיליון הזדמנויות. אני בהחלט יכול לשאול את עצמי היום, אם בכלל בא לי לצייר עוד בתל אביב שמצד אחד לא מפרגנת לאמני הגרפיטי, אבל מצד שני נהנית מהיצירות שלנו בעיר ומהג'נטריפיקציה שגרפיטי ואמנות רחוב מביאים איתם.
לצערי היו לי המון אינטראקציות עם גופים שונים בעירייה בנוגע לפרויקטים ויזמות בנושא גרפיטי והם לא משתפים פעולה בשום אופן. גם כשהגעתי אליהם עם ספונסרים שרצו לקחת על עצמם את כל העלויות בעירייה סירבו. סגנית מנהלת מחלקת תרבות של עיריית ת"א יפו – האחראית על הגרפיטי ואמנות רחוב, הנמצאת בתפקידה שנים רבות ולאורך כל שנות היצירה שלי בעיר, היא אישית סירבה לרעיונות ייחודיים שהגשתי לה וכל זאת ללא הסבר או נימוק מקצועי המתאים לפרויקטים שהוגשו. נראה לי שהיא מוכנה לשתף פעולה רק עם מי שסיים ללמוד באקדמיה (בצלאל לדוגמא) ולא מוכנה לתת צ'אנס לאמנים אוטודידקטים כמוני שמגיעים ישירות מתוך היצירה ברחוב.
בנוסף, זה נשמע לי לא הגיוני שעירייה מצד אחד תעשה ביוזמתה סיורי גרפיטי ואמנות רחוב בתשלום (מרוויחים על הגב שלנו) ומצד שני תקשה מאוד על האמנים ברחוב – העירייה לא משחררת מספיק מקומות שחוקי ליצור בהם גרפיטי ואמנות רחוב, קונסת ושופטת אמנים שמציירים באופן מחתרתי ובמקביל נהנית מעליית מחירי הדירות באזורים בהם יש ריבוי של גרפיטי ואמנות רחוב".
מה לגבי מפגשים עם משטרה?
"כן, גם זה קרה כבר כמה פעמים. אני מאוד מנומס, בטח לא בורח. אם אני מרגיש שיש עם מי לדבר, אז אני מסביר להם מה אני עושה, מראה להם תמונה של הקיר לפני ומתאר מה אני מצייר ואיך הקיר יראה אחרי. אם הם נחמדים, זה נגמר בזה והם או מבקשים שאלך או מאפשרים לי לסיים את העבודה. אם הם לא נחמדים, זה נגמר בקנס של 800 ₪ או הזמנה למשפט בבית הדין של העיריה ואז גובה הקנס נתון להחלטת השופט.ת. זה לגמרי קשור בשוטרים במקום ואם הם הגיעו בהתחלה או בסוף".
בתחתית הפוסט תמצאו לינקים לאתר ולאינסטגרם של יונתן מס MAS972
חלק מהתמונות בפוסט זה צולמו בכיכר אתרים, שם 'המרחב החברתי' חבר אל פרויקט Beyond the Walls מייסודו של אמן הרחוב דן גרובר ויחד השיקו 'גלריית אמנות רחוב פתוחה' במתחם כיכר אתרים. הפרוייקט מתעתד להמשיך ולהציג יצירות של אמני רחוב בתערוכות חודשיות.
לינקים לאתר ולאינסטגרם של יונתן מס
