ממאבק בוונדליזם לתצוגה בגלריות היוקרתיות
שורשיה של האומנות האורבנית והגרפיטי (Graffiti & Street Art) נמצאים היכן שהוא בשנות השמונים על קירות "ג'ונגל הבטון" של ניו-יורק. הסצנה האומנותית מורכבת משלושה גורמים שונים, כאשר כל אחד מהם משתמש במדיה הייחודית הזו כדי לענות על צורך אחר לגמרי:
הקבוצה הראשונה הן כנופיות שונות שהשתמשו בקירות העיר כדי לבסס את הטריטוריה שלהם ולהעביר מסרים מחתרתיים שהוסתרו בקודים ויזואליים.
הקבוצה השנייה היא רוחבי סקטבורד מקצועיים + אמני היפ הופ (שתי אומנויות נוספות שמתפתחות באותן שנים). קבוצות אלה משתמשות במדיה העירונית כדי להעביר את המסרים שלהם וגם מוצאים הזדמנות לבעוט ולמרוד במוסכמות, בעזרת מה שנתפס כהשחתה וונדליזם עירוני.
הקבוצה השלישית היא של אמנים צעירים המזהים את הפוטנציאל במדיה. הצורך הכל כך גדול שלהם להביע את עצמם ולהגיע לקהל בדרך ישירה ובלתי אמצעית, מביא אותם לצאת בגניבה, בלילות ולבטא את המסרים שלהם בגרפיטי על קירות העיר. ציורים רבים הושלמו בעבודה של יותר מלילה אחד או שניים, כשבמקביל קיים חשש גדול ובלתי נמנע שיצירת האמנות שעבדו עליה כל כך קשה, עלולה להימחק בכל רגע ולהעצים את האנונימיות ו"השקיפות" של האומן.
לחצו כאן כדי ללמוד עוד על הטכניקות השונות בגרפיטי ואמנות רחוב.
כאמור, תחילתה של האומנות האורבנית או "אומנות הרחוב" נמצאת רובה בגרפיטי (מאיטלקית – graffito: לגרד, לשרוט, לשפשף). מדיה מחתרתית המאפשרת להעביר מסרים חבויים, אישיים או קבוצתיים. לילה אחד הקיר ריק ולמחרת הוא מלא, צבעוני ואפילו יש בו תוכן שבעצם היותו חבוי הופך למסקרן יותר.
בדומה להיפ הופ וראפ, שנולדו מתוך צורך אישי עז לביטוי חופשי. הגרפיטי בשלביו המוקדמים מורכב בעיקר מתגיות – שמות מסוגננים של הכותב שבמילים אחרות רצה להשאיר סימן, עדות מאחוריו – משהו שיגיד "הייתי פה!". עם ההתפתחות של אומנות הרחוב התפתחו גם התגיות למילים והמילים לדימויים.
הגרפיטי מתפשט במהירות לערים נוספות בעולם וכיום כמעט שלא ניתן למצוא עיר גדולה שאינה מעוטרת בעבודותיהם של אמנים עלומי שם, המשוועים לתשומת לב כשהם מפזרים את היצירות שלהם על קירות ברחבי העיר.
האמנות האורבנית, מתאפיינת כפי שהוזכר, במרידה במוסכמות, היא מנסה להתריס כנגד החברה העירונית. הדרך שבה אומנות הרחוב מתקשרת עם הקהל שלה (הציבור העירוני) עובר מעבר לחללי הגלריות המקובלים ויוצרת דיאלוג אישי/מקומי עם הסביבה העירונית הדינמית. המסרים של אומנות הרחוב פוגשים את הצופה בפינת הרחוב כשהוא לא תמיד מצפה לזה, יש משהו בחיבור הבלתי אמצעי הזה שהופך את המסר לאישי ומעצים את פוטנציאל ההזדהות.
בתחילת שנות האלפיים, חל מהפך במושג "אומנות אורבנית" (מלטינית urbanus – של העיר, מהעיר). המושג תופס נפח משמעותי ומרחיב את תוכנו עד שכיום הוא כולל רשת רחבה מאוד של אמנים החיים ויוצרים מתוך מה שהם תופסים "חיי עיר" וחווים תשוקה עזה לעירוניות (אורבניות) ולמה שהיא מציעה.
אומני הגרפיטי עברו דרך ארוכה מאוד משורשיהם העלומים בניו יורק של שנות השמונים ועד לגלוריפיקציה שהם חווים היום – כוכבי הפופ החדשים של המאה העשרים ואחת הלוקחים חלק באוספים האומנות החשובים ביותר.
בתחילת הדרך, אומנות הרחוב וגרפיטי שמרו על אנונימיות והסתרה כיוון שאמנות הגרפיטי נתפסה כהשחתה, כיום כאשר המדיה עברה מהרחוב לגלריה, לשם של האומן יש כבר המון נוכחות וכבוד.
בחמש שנים האחרונות נמדדת עליה משמעותית, בארץ ובעולם, במחירי עבודותיהם של אמני גרפיטי. גם המדיה מתפתחת ועוברת מקירות הרחוב של העיר אל האינטרנט ואל קירות הגלריות הנחשבות ביותר בעולם. כיום, האמנות האורבנית מתבססת כתנועה רבת השפעה בהיסטוריה של האמנות המודרנית.
